בע"ה הקדמה לחלק החמישי אומר המחבר נדרשתי ללי שאלו כהתימו בעזה"ש את ספרי ״לפלגות ראובן" על כל הש"ס מדוע חדלתי מלחבר עוד חלק אחד ספר כאלה הקודמים על ש"ס משנה ומוסיפים בשאלתם שלפי שורת הדין הי' לי להקדים אותו ראשונה כסידורה של משנה הקודמת לגמרא, ולכן נמצאתי לאשר בקשוני ואמרתי הנני הנני למלא בקשתם ולמען השב להם גם על שאלתם למה הנחתי את החלק הנוכחי לאחרונה מצאתי כדאי להקדים כאן דרוש אחד אשר דרשתי בשבת חנוכה שנת תרפ"ד פה עיר קאלויארועא ויתבאר ג"כ דברי המד"ר פ' צו מש"א שם בשם ר"ה [יבילקוט הושע חי רמז תקכ"ה נאמר כן בשם ר' חנינא ע"ש] אין כל הגליות מתכנסית אלא בזכות המשניות שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ע"ש ושינו כאן ממה ששנו חכמים בש"ס דב"ב ד' ח' ע"א פסוק זה בלשון ארמי נאמר יכו' אי תנו כולהי עתה אקבצם שלא הזכירו שם דסגי לן המשניות בלחוד נקבץ בשבילו קיבוץ גלויות ומשמע לכאורה דבעינן שיקיימו מצות ת"ת בשלמות. ונקדים לפרש פסוקי ההפטרה בזכרי' ד' והנה הנם סדר הכתובים. ראיתי יהנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וגו' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה [וברש"י שם שבכל נר ונר היו ז' מוצקית בכולן מ"ט מוצקות] ושנים זיתים עלי' אחד מימין וגו' ויען ויאמר אלי לאמור וגו' לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי וגו' מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור וגו' ואען שנית וגו' מה שתו שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב וגי' ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים על אדין כל הארץ, עיין מש"כ המפרשים בביאור הנו קראי ואען ג"א את חלקו בע"ה. והנלענ"ד בפירוש המחזה עפי"מ שראיתי בספר אחד מש"כ לפרש מ"ש במ"ר שם פ' ט"ו כן עשה משה אה"מ אין כתוב כאן אלא כן עשה סתם ומי עשה הקב"ה א"ל הקב"ה למשה אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכד"ר שנאמר נר ד' נשמת אדם וביאר שם המאמר עפימ"ש בתפלה ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ד"א וכו' וחשיב שם ז' דברים תורת חיים ואהבת חסד, וצדקה, וברכה, ורחמים, וחיים, ושלום, והיינו שאלי ז' דברים נמשכין מאור פניו יתעלה וכנגד ז' אלו תיקן שמי יתעלה ז' קני מנורה להשפיע ככה יצרך היותך רחיק מ על ידיהן שבעה מדות הנפשיות הנ"ל, ומבאר עפי"ז ד' המדרש הנ"ל. ולענ"ד נראה כונה אחרת בדברי המדרש הנ"ל עפי"מ דאמרינן בסיכה ד' נ"ב ז' שמות י"ל להיצה"ר, הקב"ה קראו רע, משה קראו ערל, דוד קראו טמא, שלמה קראו שונא ישעי' קראו מכשול, יחזקאל קראו אבן, יואל קראו צפוני עיי"ש. ויש לי לומר דשבעה אלה הדברים הטובים דקחשיב בתפילה נתונים לנו בחמלת ד' עלנו כלפי השבעה דברים הרעים הבאים לנו מאת היצה"ר אשר לעימתם נקרא בשבעה שמות מוחלקין הנ"ל ומקבילות הן כאו"א זה לעומת זה כסדרן דחשיבי וכמו שיבואר בעזה"ש. הקב"ה קראו רע ביאורו פשוט עפי"מ שיש לדקדק אם הקב"ה קראי רע ע"כ שכן הוא האמת שהוא כולו רע ואין בו מאומה מן הטוב שהרי מפי עליון לא תצא הרעות באם נמצא בו כל שהיא מן הטוב יזה ודאי מן ההכרח לומר שאמנם לא לתהו ורק לרעה בראו ד' וע"כ שגם בו מצינו איזה תכלית טוב וכמ"ש המפרשים בביאור ד' המדרש פ' בראשיתטיב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר שהכונה הוא מה שע"י נעשה היצ"ט לטוב מאוד שאלמלא היצה"ר הרי בטלה הבחירה ונמשל האדם כאחד מצבא מרום ורק בזאת יתהלל האדם מה שבג' דברים נדמה כבהמה ומ"מ מתגבר על יצרו ולפום צערא אגרא והיא תפארתו וא"כ איפוא צריך להבין למה קראי הקב"ה רק בשם רע שפירושו ע"כ רע מוחלט בעצם אמנם תשובתו בצדו דאה"נ אמת נכון הדבר שגם היא נברא לתכלית טוב אבל טובתו נשקפת עפ"י ריב רק לעת זקנתי של אדם לכשיגיע לימי החכמה והבינה ויפקח עיניי להתבונן על אחריתו אז ישכיל ויבין ערמימות יצרו כי דיב אירב היא לו ויתחזק להתגבר עליו אבל בימי הנעורים עיניו אטומות ואז נלכד הוא ברשתו ונשרשו בו בתוכו ציורים רעים ומדות רעות הקנאה והתאוה והכבוד אשר כמעט שא"א לו אח"כ למשול עליהן ועל איתן הימים שפיר מתקרי בשם רע והכתיב בעצמו מפרש ואימר כי יצר לב האדם רע מנעוריו פי' בימי הנעורים אך בשם רע קראי ד' ואז רק שם הזה נאה לפניו כי מאוד רחיק הוא אז מתכליתו הטוב שעלה במחשבה לפני יוצרי ית"ש ואתה בן אדם בכ"ז אל תתמה על בוראך כי השכר וקריב להפסד חלילה לך להרהר אחר מדותיו כי אמנם הצור תמים פעלו ולא עולתה בי יבטרם יסד את עולמי